רמי ברכה הוא אחד ממשקיעי ההון סיכון המוערכים בישראל, בשיחה אחד על אחד על כסף, השקעות והתפתחות אישית.

|28/12/2020 13:41

https://www.facebook.com/v3.0/plugins/like.php?action=like&app_id=296003680928545&channel=https%3A%2F%2Fstaticxx.facebook.com%2Fx%2Fconnect%2Fxd_arbiter%2F%3Fversion%3D46%23cb%3Df13b9f2b430d18%26domain%3Dwww.bizportal.co.il%26origin%3Dhttps%253A%252F%252Fwww.bizportal.co.il%252Ff3553cc17abbcd8%26relation%3Dparent.parent&container_width=0&href=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2FBizportalPage&layout=button_count&locale=en_US&sdk=joey&share=false&show_faces=false&size=large

האיש שחתום על 15 אקזיטים מוצלחים, טוען גם היום שהוא לא ממש מבין בטכנולוגיה. להלן קטעים נבחרים מראיון שערכנו עימו:

אני חושב, אם יש דבר אחד שמאפיין אותי הוא שאני מוטה חלומות. תן לי חלום וזה ממלא אותי באנרגיה ואני ארדוף אחרי החלום הזה. בצד הנגדי אני גם יודע להתחזק משברו של חלום, חלומות לא תמיד מתגשמים ומחלקם אתה מתרסק; ואני חושב שאחד היתרונות שלי הוא שיש לי זיכרון חלש מאוד של כשלונות. אין לי צלקות, אני מנסה ללמוד את הלקח שלי. כמאמר השיר: "אני אלוף העולם בליפול ולקום כמו גדול".

הייתי קצין ב-890, 1983, אנחנו בעין זחאלטא בהרי השוף מעל דאמור. בוגי היה אז מפקד הגדוד ואני מ"מ צעיר. היה לנו מודיעין על חוליית מחבלים שצפויה להגיע מצפון ולעלות מאחת הוואדיות. מתארגן צוות של חבר שלי שהולך לסרוק את הוואדי הזאת ואני משמש ככוח חילוץ. אני מקבל הודעה בקשר: "רמי תגיע מהר, קובי נכנס לזירה ממולכדת, יש פצועים!".

אנחנו ממהרים לשטח, ואני rami-beracha.com/ רואה את קובי ועוד שני לוחמים שלו שוכבים פצועים בסמוך לטרסה מתחת לתא שטח שאנחנו נמצאים בו, פיטנגו ואנחנו מתארגנים לכניסה לתוך הזירה הזאת. שרון, המ"פ, הולך ראשון ואני הולך אחריו, נועץ יתדות בסרט סימון שנמתח מרגליו של שרון ומגיעים לטרסה כאשר אנחנו צריכים לרדת אותה ואני תוך כדי מחזיק אלונקה. אני רואה את קובי מסתכל עלי ממרחק של 15 מטר, כולו מפוייח ומלא דם כשהוא מחייך אלי חיוך עצוב ואני מחייך אליו בחזרה כאומר ״אני בא לחלץ אותך״.

שרון יורד בטרסה ועכשו תורי. אני רואה את שרון עומד סביב מצבור מוקשים שנחשפו בגלל הגשם.״שרון איפה דרכת?״ שרון מצביע על אבן בטרסה , אני מוריד רגל ושבריר שניה לפני הדריכה אני מבין שהאבן הזאת לא טובה. המחשבות רצות ״בוץ יבש בצד האבן..״ ״האבן הוצאה ממקומה הטיבעי..״ ״האבן ממולכדת״. מאוחר מדי, דרכתי, פיצוץ. מה הלקח מזה? הלקח הוא שהשטח מדבר, שולח סימנים כל הזמן, השטח אינו בעברית ולא באנגלית ולא בסינית, אבל הוא מדבר וחובתנו לזהות אותם בזמן אמת.

אני עף קדימה, נוחת על שתי הידיים, שוכב באמצע השטח ובוחן את מצבי החדש. אין לי כף רגל ושתי הידיים מרוסקות – יד שמאל כבר נראתה כמו סוג של נחש וביד ימין יש מין ביס ענק מעל כף היד. אני מזיז את האצבעות ביד ימין והן עובדות. אוסף את היד בעזרת יד שמאל, מניח אותה על גופי ואומר לעצמי ״אל תאבד הכרה.. תזהיר את הרופא בבית חולים שלא יוריד את היד.

איבדתי הכרה במסוק והתעוררתי לאחר הניתוח, בלי כף רמי ברכה רגל ובלי כף יד. אחרי שבועיים קשים שבהם התאבלתי על גופי ובקושי נגעתי במזון, חלמתי חלום ובו אני רואה את עצמי עומד שלם, פרופיל 97.. ההבדל היחיד הוא שהיד והרגל היו צבועות בשחור. התעוררתי לחלום חדש, להיות זה שבחלום. שלם לגמרי, למעט צבע אחר ביד וברגל.

ואני זוכר שאמרתי לאמא שלי שמעכשיו רק אוכל בריא, ומבחינתי הייתי ממוקד מטרה והתחלתי את השיקום שלי. ההורים שלי שלחו אותי באותה תקופה לטיול של "אחרי בית חולים" לאתר סקי. אבי אמר לי ״סע, תנוח, תהנה מהנוף״ ואמא שלי אמרה ״אם אתה לא עןשה סקי אל תחזור..״ מעולם לא עשיתי סקי לפני כן והתביישתי לרשום את